הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה נ' תמנון שיווק מערכות התראה ומיגון בע"מ

לפנינו תביעה לתשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי לשנים 2007-2001 לפי סעיף 33ז' לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן - חוק הסכמים קיבוציים).

התובע הינו ארגון מעסיקים בענף השמירה והאבטחה והוא חבר בלשכת התיאום של הארגונים הכלכליים.

בכתב תביעתו המתוקן טען התובע את הדברים הבאים:

התובע הינו ארגון מעסיקים יציג בענף השמירה והאבטחה וחבר בלשכת התיאום של הארגונים הכלכליים;

הנתבעת הינה חברה העוסקת בענפי השמירה ו/או האבטחה ו/או המוקד ו/או כל הקשור בכך;

התובע הינו צד להסכמי המסגרת, שהינם הסכמים קיבוציים כלליים המסדירים שכר עבודה, שאיננו תוספת יוקר או שכר מינימום;

הסכמי המסגרת, עליהם חתום התובע, הורחבו בצווי הרחבה החלים על הנתבעת;

בנוסף ולחילופין:

התובע הוא צד להסכמים קיבוציים כלליים בדבר תוספת יוקר ו/או שכר מינימום אשר הורחבו וחלים על הנתבעת;

התובע הוא צד להסכם קיבוצי כללי בענפי השמירה והאבטחה, אשר הוראותיו הורחבו בצווי הרחבה החלים על הנתבעת (התובע הפנה אל הצווים, תוך פירוט מקום פרסומם בילקוט הפרסומים);

לפי סעיף 33ז' לחוק הסכמים קיבוציים ולתקנות חייבת הנתבעת לשלם לתובע דמי טיפול ארגוני – מקצועי;

התובע פנה לנתבעת בדרישה לתשלום ולמסירת פרטים, לפי תקנה 1(ג) ותקנה 4 לתקנות, אולם הנתבעת לא עשתה כן.

הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי דין התביעה להדחות על הסף, משאין כתב התביעה מגלה עילה ואין הוא מכיל כל עובדות מהותיות להוכחת התביעה. כתב התביעה הוא סתמי ובו טענת המפנות לחקיקה בלבד, בלא כל עובדות, או מסמכים, אשר יפרטו כיצד מבקש התובע להשליך חקיקה זו על הנתבעת; בנוסף הכחישה הנתבעת את כל טענות התובע.

התובע הגיש מטעמו תצהיר של מר פיני שיף, מנכ"ל הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל; הנתבעת לא הגישה תצהיר מטעמה והסתפקה בחקירת המצהיר מטעם התובע.

התובע טוען, כי הנתבעת לא נתנה כל גרסה פוזיטיבית באשר לתחום עיסוקה, ואף לא טרחה להגיש תצהיר מטעמה, או להביא כל ראיה אחרת, בנסיבות אלה הוכחה גרסתו של העד מטעם התובע, מר שיף, לפיה הנתבעת הינה חברה העוסקת בענפי השמירה ו/או האבטחה והמוקד ו/או כל הקשור בכך, ובנסיבות אלה הוכחה חלות תקנה 1(א) לתקנות הסכמים קיבוציים תשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון מעבידים), תשל"ז-1977, על הנתבעת ועליה לשלם דמי טיפול ארגוני מקצועי לתובע. ככל שהנתבעת טוענת לאי תחולת תקנה 1(א) הרי שחלה עליה תקנה 1(ב) לתקנות.

הנתבעת טוענת כי אין זה מתפקידה של הנתבעת להעלות גירסה ולעניין זה, די לה בהכחשתה את התביעה וזכותה הלגיטימית, בהתאם לדין, להסתפק בחקירת המצהיר מטעם התובע ולהראות כי אין ממש בטענת התובע, וכי אין לתביעה על מה שתסמוך.

דיון והכרעה:

בטרם נידרש לגופם של דברים נתייחס לטענות הנתבעת בדבר צירוף מסמכים והגשת הודעה ופסק דין על ידי התובע, ללא קבלת היתר בית הדין. התובע צירף לסיכומיו רשימה של צווי הרחבה שניתנו על הסכמים קיבוציים כלליים (נספח א'), הסכם קיבוצי כללי (מסגרת) לתנאי השכר במשק הפרטי מינואר 1995 (נספח ב'), מסמך "פרטי זיהוי של עסק בשם בנדע פלסט תעשיות בע"מ" (נספח ג') וצו הרחבה בענף השמירה (נספח ד). אכן התובע לא קיבל היתר מבית הדין לצרף מסמכים לסיכומיו, ברם צווי הרחבה והסכמים קיבוציים כלליים, הם בידיעת בית הדין וצירפום בא להקל על בית הדין, לא כך הוא באשר למסמך "פרטי זיהוי של עסק בשם בנדע פסלט תעשיות בע"מ" (נספח ג'), על כן בית הדין יתעלם ממסמך זה. בנוסף, בתאריך 11/8/2009, לאחר הגשת סיכומי הנתבעת, הגיש ב"כ התובע הודעה על צירוף פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (מותב בראשות כב' השופטת נטע רות) בתיק עב (תא) 1324/08 הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל נ' מוקד גל בע"מ (להלן - פסק דין מוקד גל); בנוסף לפסק הדין שצורף הוסיף ב"כ התובע טיעונים בהודעתו הנסמכים על פסק הדין. ב"כ הנתבעת הודיעה בתגובתה להודעת התובע ולצירוף פסק הדין, כי היא מתנגדת להגשת ההודעה ופסק הדין וביקשה להורות על הוצאתם מתיק בית הדין. מקובלת עלינו טרוניית ב"כ הנתבעת, שכן ככל שב"כ התובע חפץ להגיש פסק דין, שניתן לאחרונה והוא לשיטתו רלוונטי לענייננו, היה עליו להגיש בקשה מסודרת ולהמתין להיתר מבית הדין, עם זאת אין מדובר ב"ראיה עובדתית חדשה" שהוכנסה לתיק ללא רשות, אלא מדובר בפסק דין, כאשר אין כוונה להסתמך על העובדות מושא ספק הדין, אלא על ההלכה השיפוטית, וב"כ הנתבעת אף התייחסה עניינית לפסק הדין והשוותה בין נסיבות פסק הדין שם לבין המקרה מושא דיוננו; לא למותר לציין שגם הנתבעת צירפה לסיכומיה פסקי דין לתמיכה בטענותיה. בנסיבות אלה אין אנו מוצאות מקום להורות על הוצאת ההודעה ופסק הדין.

סעיף 33ז' לחוק הסכמים קיבוציים, המתייחס לגביית דמי טיפול ארגוני-מקצועי - קובע: